הריון זה לא מחלה. אבל גם לא שיא הבריאות

בבוקר אני מתעוררת מוקדם כרגיל. אני חייבת לרוץ לעבודה ולפני הנסיעה, אני עוד צריכה להספיק להכין לעצמי אוכל למהלך היום. רגל אחת על הרצפה ובשנייה הבאה אני כבר ליד השירותים מקיאה. לוני מתעורר. עוזר לי לקום ומכין לי אוכל, בזמן שאני זורקת על עצמי את הבגדים הראשונים שהיד מוצאת ורצה לרכב.

הרבה דברים סיפרו לי על הריון. כמה זה מדהים, כמה את זורחת, בחילות בוקר שחולפות להן בתחילת השליש השני, על החשקים לאוכל ועוד ועוד. אבל אף אחד לא סיפר לי על האפשרות לדימומים, שמפילים לך את הלב לרצפה כל פעם מחדש.על כאבי השרירים שלא נותנים לך לישון בלילה ובקושי לתפקד במהלך היום. על הבחילות שנמשכות ונמשכות, גם הרבה אחרי שהשליש השני התחיל. על השפעת שאת חוטפת בלי יכולת לטפל, גם אחרי שלקחת חיסון. על חוסר התיאבון והבחילה מכל אוכל שאי פעם אהבת. ועל החולשה המטורפת שאת נמצאת בה…

לפני החתונה, כשעוד רק דמיינו עתיד משותף, עלה נושא הילדים. אני הייתי בדעה שצריך לחכות. לבנות לנו מערכת זוגית חזקה ויציבה, לפני שיכנס אליה אדם שידרוש את כל תשומת ליבנו. לוני מצידו חזר ואמר "בנושא ילדים, את היחידה שתחליט. עם כמה שאני רוצה, את זאת שסוחבת והגוף שלך הוא זה שמתמודד.רק תדעי שזו לא תמיד תוכנית כפי בקשתך ולפעמים לוקח זמן"

ואז עברנו את הסערות שעברנו. אף סערה לא תלויה בנו או בזוגיות שלנו. אבל הציבה אותנו במקומות שגם זוגות נשואים וותיקים לא היו בהם ולכל מקום שסובבתי את הראש, לוני היה לצידי.. גם במקומות שאחרים היו בורחים בהם. ההרגשה היא, שהוא כבר נצח לידי. גם הסביבה מתייחסת אלינו בהתאם.

בתוך כל זה, התחלתי לחשוב שוב על נושא הילדים. סביבי, חברה אחרי חברה נכנסה לקשיים. ופתאום הריון לא נראה כדבר ברור מאליו והרצון לילדים גדל. ב"ה, בנסיון הזה לא הייתי צריכה לעמוד. ההריון הגיע מהר, אבל הוא לא קל. אני מרגישה רוב הזמן כמו חצי בנאדם. מתפקדת על אדי דלק אחרונים. אני לא רוצה להשמע בכיינית, אז היחיד שמודע להכל זה לוני. אבל הסביבה רואה וביום ראשון המנהלת כבר שלחה אותי מהעבודה הביתה בשנייה שראתה אותי.

"הריון זו לא מחלה, תגידו תודה שנכנסתם להריון מהר ותהיו בשקט" כמה פעמים אמרו לי את המשפט הזה. כמה אני רוצה לצעוק ולהגיד שאני מאושרת ושמחה.. שגם ככה עברתי ייסורים עד שמצאתי את לוני, שאני יודעת מה זה ציפייה למשהו שרוצים.

אין מאושרת ממני שאני הולכת להיות אמא. אבל אני לא מרגישה טוב. וזה במילים עדינות. אם אני לא בעבודה, אני מפורקת במיטה. לפחות מצבי רוח רעים, דילגו עלי כתסמין הריון חח אבל הייתי משנה את המשפט ל:

הריון זו לא מחלה. אבל זה גם לא שיא הבריאות