פגישה על ספסל

פגשתי את עצמי של אז על ספספל בקרן רחוב.
היה זה זמן ערבית, וכולם חזרו בשביל מבי"כ.
היא זאת אומרת אני, ישבה שם עם דמעות
אחרי עוד דייט לא מוצלח במיוחד. 
ואני של עכשיו התיישבתי בשקט ליד ההיא של אז. 
תהייתי אם לספר, או מה לומר. 

איך לתאר לה את העתיד הזה שהיא עתידה לעבור. 
הרי כולו מלא שמחה ואור ומהפכות אין ספור...
איך חייה ישתנו ברגעי רגעים. 
משברים לשלמים, שמתנפצים ומתחברים.

הוא מלא בלוני  שהולך להאיר לה את הימים
לספר לה כמה היא יפה, מבחוץ ומבפנים. 
ובילד בלונדיני מתוק וחייכן, שכמו יקרוץ וילחש
שהוא בא מאי שם, לספר לה סוד ישן נושן. 

ותהיתי אם לספר, על הקשיים. 
הרי מבחוץ הם נראים לכולם כל כך מפחידים. 
האם לספר על צפורניים כסוסות מרוב דאגות?
מגפה שמשתוללת?
על החמות, הלידה, הניתוח ועל הברית? 
על האשפוזים, החורים בלב האלרגיות והתאונה? 
על הגוף שלך שלא מוכן להתאושש, גם אחרי שנה
ועל האשפוז הפתאומי שקרה לך ממש לאחרונה?

ואולי בעצם להציג לה הכל באור אחר?
שיהיו עוד נסיונות. 
אבל הנסיון שההיא של אז,
עוברת עכשיו הוא הקשה מכולם,
כי לעבור נסיון לבד זה הכי קשה בעולם. 
וכשלוני יגיע וגם בלונדי, תהיה משפחה
ואז הכל יראה פתאום בקטנה. 
כל עצב יביא איתו שמחה. 
עם חיבוק ונישוק של פעוט מתוק..
צעדים ראשונים, שומנים שלא משמינים. 
פסגת האושר.

בעצם.
רגע לפני שהפה נפתח, אני נזכרת. 
ההיא של אז שנאה דיבורים,
על עתיד וורוד מלא פרחים. 
היא ידעה שלוני יגיע גם אם לא ידעה את שמו.
אבל הקושי היה אז כבד מנשוא..
הבדידות הכאב.. הכל התערבב

לכן אני שותקת
מתקרבת ומחבקת.
קמה והולכת 
בדיוק אז כשהאחרון יוצא מבית כנסת...



4 מחשבות על “פגישה על ספסל

  1. התרגשתי.
    זה יפה איך שההיא של אז דאגה מהעתיד ולא אהבה "דיבורים על עתיד ורוד מלא בפרחים" אבל זאת של היום יודעת לראות את היופי בצורה מפוכחת, להודות על הטוב למרות שהדרך מלאה עליות ומורדות.

    Liked by 2 אנשים

    • איזה כיף שהתרגשת. התרגשתי מההתרגשות .
      אני חושבת שגם ההיא ידעה להודות על הטוב.
      היא פשוט הייתה כל כך לבד שזה היה קשה לה לביטוי. ביחד הרבה יותר קל לראות טוב..

      אהבתי

  2. כל כך יפה תיארת את התחושות ואת המחשבות ואת הקשר ההדוק והרגשי שלך לטוקס ההיא, שמצד אחד את רוצה כל כך להרגיע אותה ולשמח אותה ולעודד אותה, ומצד שני את כל כך מכירה אותה ויודעת שהיא ממש לא רוצה לשמוע על העתיד הוורוד.
    פשוט היית שם, וחיבקת אותה, וזה עולם ומלואו.
    החיים האלה – הנפלאים והמלאים אהבה – שיש לך מאז שפגשת את לוני, גם הם לא נטולי כאב, דאגות, צער….אבל האהבה והמשפחה הקטנה שבניתם היא זו שצובעת לך את הכל עכשיו בצבעים כל כך הרבה יותר וורודים. מאחלת רק טוב, רק בריאות, רק צחוק ואהבה והנאה. חיבוק.

    אהבתי

    • היא כל הזמן איתי טוקסי של אז..
      האמת שאני מעריכה אותה הרבה יותר מהפרספקטיבה של היום.
      החיים שלי כרגע הרבה יותר קשים מהחיים של אז, התמודדות יומיומית, אבל בהחלט צבועים וורוד זוהר בזכות המשפחה…
      חיבוק גדול ובריאות. את נמצאת לי הרבה במחשבות.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s